רגשות

עִוְרון עיניים נוטל השמחה,
מועקת הלב הסוררת,
דמעת העצב נכוחה,
בְּעָתָה, חלחלה גוררת.

טוב לגור בתוך השמחה,
להוריק את הדשא,
לחבק את החיים,
לספר את אור האהבה.

חרב המועקה חותך,
אש הקנאה שורפת,
הצל שועט חיש אל החשך,
עננה נמוכה רוכנת.

מהבהב הברק בריצתו,
שׂחוק שופע ילהט בפינו,
מזמורי שבח לרוחי הלוהטת,
השמש תאיר דרכי,
זְהב אורה התהילה.
בחצרי פורחת הצִפורן,
ענברית, אדמונית, בוערת,
שותה בחדוה מים זכים.


"ולעצב אין קץ, - אמרה האם בדמעות.
ואין קץ לשמחה, - אמר ההלך.
קו לקו מצטרפים חייכן, אדמות,
מִפגישות וּמילים כָּאֵלוּ."

עיר היונה, שירים על רְעוּת רוח, ד`.

אדירת חיי

צעקָתי המושפלת,
צעקָתי הברוכה,
בשורת בואי.

רחמי, רחם אמי,
שאון הים רוגש,
המית חיי רועשת.

אפתח ספרִי לפנייך,
מלאכות ומשחקים לרוב,
בתוכם את נטועה.

מתיקות עפרך
נושמת אותי,
דומעת שתיקתך.

ארחץ במימייך,
בים געגועַי אלייך,
בדמעות שנותייך.

שיר געגועים לאמא

עיניים לבנות

כְּסוּתֵךְ הלבנה על אבנייך,
סדין צח על זרועותייך,
חלומי רועם על מראותייך,
לילה לבן על מישעולייך.

תשוקתי נושקת מִדְבָּרֵךְ,
מחשבתי נושבת נוֹפֵךְ,
חרדת תאוותי טובעת בגופֵך,
חרב נושקת כברק על מִצְחֵךְ.

סביב הרריִךְ אלך,
בנשימה דומעת ארוץ במדרון,
אפליג באגם זרותך,
אש בוערת בתוך צוק אחרון,
אנשק גבעול ירכך,
מן ההר אצעק את שמך ברון.

שיר אהבה למולדת