רגשות

עִוְרון עיניים נוטל השמחה,
מועקת הלב הסוררת,
דמעת העצב נכוחה,
בְּעָתָה, חלחלה גוררת.

טוב לגור בתוך השמחה,
להוריק את הדשא,
לחבק את החיים,
לספר את אור האהבה.

חרב המועקה חותך,
אש הקנאה שורפת,
הצל שועט חיש אל החשך,
עננה נמוכה רוכנת.

מהבהב הברק בריצתו,
שׂחוק שופע ילהט בפינו,
מזמורי שבח לרוחי הלוהטת,
השמש תאיר דרכי,
זְהב אורה התהילה.
בחצרי פורחת הצִפורן,
ענברית, אדמונית, בוערת,
שותה בחדוה מים זכים.


"ולעצב אין קץ, - אמרה האם בדמעות.
ואין קץ לשמחה, - אמר ההלך.
קו לקו מצטרפים חייכן, אדמות,
מִפגישות וּמילים כָּאֵלוּ."

עיר היונה, שירים על רְעוּת רוח, ד`.